35-36 ערוץ הארעיות הקולקטיבי - העיצוב האנושי

חוויות אישיות שלי מהשבוע שעובר עלי שבו הגל הזה מוגדר בטרנזיטים.

אני נהנית מהגל הקולקטיבי, אני אוהבת את התנודות שלו מתקווה לייאוש, אני אוהבת את המוות הקטן שיש בו ואז את התקווה שמתעוררת.

יש מישהי שאמרה שאורגזמה היא כמו מוות קטן,

פתאום זה נראה לי דומה, אבל בלי הדרמה של המיניות.

משהו גבוה מושך וכמעט אי אפשר לגעת בוא ואז הוא מתפוגג

ואז מגיע כובד, משהו דועך, כבד, נשאב פנימה והכובד הזה בסופו של דבר מקל את הכניעה,

מביא מתיקות, כניעה מביאה לי עונג,

והגל זה מכניע אותי,

מכניע את האגו שלי, מכניע את הספלין ולא רואה ממטר את הגל השבטי שלי

תופס את מה שאגרתי עליו רגשית ומכביד אותו עוד ועוד עד שאכנע,

נותן לי אפשרות לדלג על תחושות שאני מכירה בתוכי, בתור אדם רגשי,

ומצליל אותי ישר להכנעה.

גורם לי לשמוט הכל, את כל האחיזות.

אם אני מנסה להיאחז בהן אני סובלת,

אם אני שומטת, נכנעת, יש תענוג.

לדוגמא:

אני בתהליך תזונתי, אנחנו מודדים כל מיני דברים וזה לא קל לי תמיד,

עולה לי גם התנגדות ל"קיצוניות" של התהליך, שמעוררת בי כעס,

אבל הצלילה הרגשית השבוע מרפה אותי, פורקת אותי מנישקי,

אני לא יכולה להתנגד לה, היא גדולה ממני,

אין לי היום את יכולת המאמץ וההתנגדות שהיתה לי פעם,

הגל מכניע ומאפשר לי להיות מול מה שקורה ללא התנגדות,

שבוע שעבר הסתובבתי רוטנת לגבי זה ועכשיו,

הרטט העמוק הבלתי מתפשר הזה עוזר לי להרפות.

אני מברכת את הגל הזה.

זה גם גל שאוהב לשתף, ומתנה לי את הגרון הפתוח

אז אני מדברת יותר איפה שאפשר :)

כשאני מגזימה, יש את התזכורן שלי שבקושי עומד בקצב ההקלטות שלי לעצמי,

כי לא משנה כמה תקשורת ואנשים וקבוצות יש לי,

עולים בי עוד דברים ועוד תובנות ועוד רעיונות,

כי כשהרטט משתנה כל הזמן,

אני מקבלת מידע מתחנות תדר שונות שעוזרות לי להעמיק תחושות והבנות מתוכן,

אני לא בנויה לחיות את הגל הזה 24/7 -

זה אינטנסיבי למבנה שלי וזו לא אני,

אבל אני נהנית ממנו כל עוד הוא כאן.

נעה בין כלום להמון, ובעיקר לא סותמת.