איך נראית זוגיות בניסוי של העיצוב האנושי

אתמול היה לי יום מקסים עם החבר הרומנטי שלי ב-6 השנים האחרונות, יום של סיפוק ושקט וענין ונועם, וחשבתי על זה שאם לא היו לי הוראות ההפעלה שלי, אין מצב שהייתי יוצאת איתו.

ואם כן הייתי יוצאת איתו, אין מצב שזה היה ממשיך אחרי הדייט השני.

ויוהו, איזה כיף שיש לי את הוראות ההפעלה שלי ששמות אותי על נתיב של קלות וסיפוק ולא נותנות למוח שלי ולרשימות המכולת שלו להשתלט עלי.

כשפגשתי אותו אצל חברה משותפת, הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי.. מממ, אפשרי... אבל לא התרגשתי ממנו, לא הייתה לי התחושה הזו של ההידלקות שהייתי מכורה אליה.

הייתי בת 41 ובשלב הדי סופי של עיבוד הרעיון שלא תהיה לי זוגיות בחיים והתחלתי לא רק להתרגל לרעיון, אלא גם לשכוח אותו, כלומר, לא להתעסק בכלל כן זוגיות או לא זוגיות, פשוט לחיות במציאות שלי.

כשיצאנו מהמפגש, הרכב שלו חסם אותי והוא בא להזיז אותו,

ואז שאל אותי את משפט הפתיחה הנדיר- "יש לך פייסבוק"?

השאלה שיעשעה אותי, כי למי אין פייסבוק.

אבל הוא שאל אותה בכזו תמימות שלא יכולתי לסרב.

יומיים אח"כ נסעתי עם חבר טוב לאמסטרדם ולתוך האנרגיה הזו ההודעות שלו הגיעו,

שלחתי לו רגעים מצולמים, אני זוכרת שהרגשתי כמו בסדרה מחוברים והדרך שהוא שיתף איתי פעולה הרימה לי וזה היה כיף ואחר.

בשונה מפעמים אחרות, לא התרגשתי ולכן גם לא היה כיווץ או פחד, זה היה סתם נעים כזה, לדבר עם מישהו שאפשר לדבר איתו. כבר בשיחת הטלפון הראשונה שלנו, הוא אמר לי

אני ואת זה eight-one have some fun .

מה זה אומר?

לכל אחד מאיתנו יש מבנה אנרגטי, המבנה האנרגטי מורכב מ-9 מרכזים, לכל אחד מבנה אנרגטי שונה ומרכזים אחרים מוגדרים.

כששני אנשים מתחברים, נוצרת ישות חדשה שמורכבת משני מבני האנרגיה יחד.

אם בישות החדשה שנוצרת תשעת המרכזים מוגדרים, הקשר יהיה מאד הדוק ולא יהיה מקום לאף אחד אחר להיכנס, לטוב ולרע.

כשנשאר מרכז אחד פתוח - יש מקום לכל אחד מהצדדים לצאת מהחלון לנוח,

לפגוש אנשים אחרים, יש גם מקום לעוד אדם לבוא ולהביא את שלו לתוך הקשר, ובגלל שזה מרכז אחד פתוח ולא שניים או יותר, אפשר לצאת יחד.

וזה כל כך נכון, כי לי ולו תמיד כיף לשבת עם עוד בן אדם שלישי, יש לנו מקום בשבילו.

תחשבו על זוגות החברים שלכם שאתם נהנים לשבת איתם ואלה שזה מרגיש פחות נוח, כאילו שאתם נתקעים, כי המבנה שנוצר ביניהם לא נותן לעוד מבנה ייחודי להיכנס. (לטוב ולרע)

כשהוא אמר לי את זה eight-one have some fun והסביר לי מה זה אומר, זה מצא חן בעיני, אין לחץ, אפשר ליהנות, ובנוסף, זה היה ברור שהקשר הזה יתנהל מתוך כבוד לייחודיות של כל אחד, ושיש לכל אחד מאיתנו חופש מלא לפעול לפי ההנחיות של הגוף שלו, לפי מה שנכון לו וחוץ מזה אין שום חוק.

אני לא חייבת להתקשר, הוא לא חייב להתקשר. הוא לא חייב לסמס וגם אני לא

לא חייבים להיפגש כל X זמן וזה לא אומר כלום על הקשר. הקשר הזה לא הולך

לאף מקום, והוא לא לא הולך לאף מקום.

נשמע פשוט, אבל כשרעיונות לא רלוונטיים מנהלים את החיים שלך, זה לא כזה פשוט.

אנחנו אנשים שונים עם רצונות שונים, עם נתיבים שונים, עם תחומי עניין שונים ועם סמכות שונה ואם רוצים לכבד כל אחד את דרכו ומסלולו של השני, אנחנו ניפגש רק כשלשני הצדדים נכון.

כלומר,

אם בא לי להיות הערב לבד עם חברים ולא להזמין אותו גם אם אנחנו יוצאים חצי שנה,

אני לא מחויבת להזמין אותו, זה אפילו ממש בסדר,

אין צורך להרגיש לא נעים או אשמה, אפשר לעשות את זה בכיף ובהתלהבות ולא להסתיר.

אם יש לו חתונה של חברים ולא בא לו להזמין אותי אז הוא לא יזמין אותי אין צורך להיעלב (אני יכולה אם בא לי, אבל אין צורך, זה לא אישי ולא קשור אלי).

אם אין לו כוח לבוא אלי למרות שממש בא לי והוא יכול, אבל לא מתחשק לו אז גם זה לא אומר כלום על כלום.

זה רק אומר שכרגע אין לו כוח לבוא אלי -

ושכרגע מסלול האנרגיות שלנו לא צריך להיפגש.

פעם... וו וואו... אם הייתי מרגישה שמישהו לא זמין לי כמו שאני צריכה שהוא יהיה זמין לי,

איזה דרמות, דרמות שהיו שורפות כל כך הרבה טוב...

שורפות כל אפשרות לתקשורת, פאסיב אגרסיב, חוסר יכולת לתקשר בצורה אותנטית.

והמון המון כאב מודחק וסבל.

בתהליך שעברנו, תוך כדי תנועת ההקשבה שלנו לעצמנו, השתחררתי מעוד ועוד רעיונות על איך קשר צריך להיות, והשתחררתי מסיפורים ורגשות מיותרים שהתלבשו על המציאות.

ובעיקר מהרעיון שאם משהו לא קורה כמו שאני חושבת שצריך שהוא יעבוד,

אז זה לא מתאים ואיפה חותמים על טופס שחרור.

היה שלב ששמתי לב, שאם משהו לא מוצא חן בעיני, אני ישר רוצה לפרק, ולא מסוגלת לנשום רגע ולקבל את המציאות.

האגו שלי כל כך כאב את כאב הדחייה שחוויתי בחיי, שהוא מיד "רצה להחזיר" בפרידה.

לדחות לפני שידחו אותו, רק שלא אדחה שוב.

אבל הפעם, במרחב ההקשבה העמוקה לעצמי, דרך זה שאני כל הזמן זוכרת שאין אמת ברגע,

הצלחתי לעבור גלים רגשיים לא פשוטים ולהבין שלא, אני לא באמת רוצה ללכת.

והסכמתי להישאר גם כשהרעיונות המנטליים שלי התנפצו אחד אחרי השני.

וזה לא קל לוותר על דברים שחשבת שככה הם אמורים להיות ושככה את רוצה אותם והם תקועים לך חזק בחדרי הלב, ובמסלול המרכזי של המוח ונאחזיייייםםםםם.

השלב הראשון בתחילת הקשר, היה לשחרר כל רעיון על איך הקשר צריך להיות, להפסיק להסיק מסקנות על כל דבר שהוא עושה או לא עושה ועל כל דבר שאני מרגישה או לא מרגישה ברגע.

ולתת למבנה האנרגטי שלנו לנוע אחד כלפי השני ואחד מהשני בזמן ובקצב הנכון, בלי שרעיון דבילי על איך זה אמור להראות יפריע לנו.

השלב הבא שהייתי צריכה להתגבר עליו, הוא חוסר היכולת שלי לקבל אהבה.

זה לא היה קל, אבל כל מה שלא עשתה עבודה רגשית במגוון כלים וטיפולים, עשתה אסטרטגיה וסמכות, והאנשים הנכונים סביבי והסיפוק היום עמוק יותר.

מערכות יחסים דרך הקשבה לעצמנו