אני חושבת הרבה על מה זה אומר לרדת מהגג, מה יקרה לי, איך זה ירגיש, איך זה יראה,
אני 4/6 וכבר כמה שנים שיש לי הצצות כאלה לעבר שחוזר אלי,
לקו 6 בפרופיל של העיצוב האנושי יש שלוש תקופות חיים:
תקופה ראשונה שהוא מתנהג כמו קו 3 - קשרים נבנים וניתקים, קם נופל, נופל וקם,
בסביבות גיל 29 הוא עולה על הגג (זו השנה שהתגרשתי)
ואז באזור גיל 49-51, זה שונה אצל כל אחד, כל מי שיש לו קו 6 בפרופיל יורד מהגג.
מה זה אומר בכלל? הייתי מאד סקרנית להבין.
זה היה נראה לי הדבר הכי מדהים בעולם, אבל גם שמעתי שזה לא כזה דבש ושושנים.
ב.22.1.24 הלא מודע שלי נכנס לכירון, מה שאומר שבאפריל ארד מהגג רשמית :)
ויותר ויותר אני מבינה את מה שרא אמר שאם לא עושים עבודה על עצמנו עד הירידה מהגג, צפה פגיעה.
אם לא היו לי את הכלים שיש לי היום, אם הייתי ממשיכה לרצות, לפחד, לא לדעת את הגבולות הנכונים, לא להקשיב לעצמי, אם לא הייתה רשת תמיכה נכונה, הייתי אבודה עכשיו, אבודה.
ביומולדת 49 הייתי עם אחי ואמא שלי אצל אחותי בלונדון.
שבוע לפני זה הייתי חולה מאד מאד, שפעת שהפילה אותי לכמעט שבועיים, שחטה אותי, יצאתי ממנה בלי להבין מה קורה איתי בכלל וטסתי ללונדון.
הייתי שם מאד שקטה, בלונדון, לא היו לי הרבה כוחות ואת מה שהיה שמרתי לשופינג
הפרופיל שלי בקירון הוא 4/1 ואני מרגישה איך כולי מתכנסת ליסודות,
המפגש המשפחתי בלונדון, החברים הכי הכי קרובים ובטוחים, היה סופר כיף וסופר משמעותי.
ואז חזרתי, ולקח לי עוד זמן התאוששות שבו ישבתי בתחושת חוסר תוחלת, מוח עיסה,
חוזה בבית שלי שמתפרק: המחשב, הטלוויזיה, חולדה בבית, נזילות, עובש.
הסתכלתי על הבית שלי ולא הבנתי איך אני מסוגלת לשבת על הספה שלי,
פתאום ראיתי מלא ליקויים בכל מקום,
המטבח נראה לי עולב ונכנסתי לאיזה מהלך של שינוי בבית
ואז החיים.
אני לא מפסיקה להיתקל באנשים, בהתנסויות, בשכנים, יום שלי נהיה כמו יום בטיול לחול, מלא דברים קורים, גם בתוכי וגם מול אנשים. עשרים דק שיחה עם שכנה במעלית?
ממתי זה קורה לי? אני תמיד מהנהנת משהו בחצי חיוך ובורחת חזרה לרשת שלי.
אני כל כך שמחה על השנים בניסוי, ביוני עשר שנים.
השנה האחרונה התבוננתי בפצע הדחיה שלי (נמצא במארס הלא מודע)
ולמדתי לתת רכות לעצמי ולפתוח את הלב.
אני שמחה שאני מבינה את ההשפעה שלי החוצה, מבינה למי אני לא באה טוב,
ולמי אני באה טוב ויכולה לבחור במה להשתמש.
פעם הייתי צופה בחיים שלי, במפגשים שלי, מהגג והיום, אני חווה אותו, חווה רגשות ותחושות
עוצמתיים יותר, אני ממש בתוכו, אני חלק, ההקשבה שלי אחרת.
אני לא מחפשת רק את נקודת המבט שמעל לכל (מהגג) שחוץ ממנה הכל נראה לי לא רלוונטי,
אני בתוך הפרטים, אני מרגישה, אני מתרגשת מלא ואין לי מספיק זמן לבכות.
אני מרגישה שאני צריכה יותר זמן להרגיש, יותר זמן לתת לגל,
יש יותר למעלה ויש יותר למטה, אני מתעמתת עם אנשים,
אני לא יכולה להסתיר יותר ולהיעלם לפרספקטיבה הגבוהה,
אני שם בחומר והחומר מתנגש.
יום בחיי נראה כמו שבוע של פעם,
בסופ״ש ראיתי סדרה חמודה שלא ציפיתי ממנה להרבה,
אבל הפתיעה אותי כי התגלו לי בה רגעים קטנים שהתחברתי אליהם מאד.
צילמתי קטע קטן שריגש אותי
כי הוא הסביר לי את מה שאני עוברת ומרגישה עכשיו.
אני בתוך החיים, זה מדהים וזה גם סופר כואב. ואני בינתיים כאן לספר.
Comentarios