יש רגעים שבהם דווקא כשהקשר נהיה קרוב, משהו בתוכנו רוצה לשבור, להתרחק או להתחיל מחדש.
האם רצון להתרחק אומר שאין אהבה?
לא בהכרח. אחד הדברים המעניינים בפרופילים של העיצוב האנושי הוא שיש אנשים שלומדים את החיים דרך ניסוי, פירוק ובנייה מחדש. אצלם תנועה של "אולי צריך לפרק את זה" יכולה להופיע שוב ושוב.
הקושי מתחיל כשאנחנו חייבות להסביר לעצמנו למה. הראש מחפש סיבה, ואז מגיעים סיפורים: הוא לא מספיק כזה, היא תמיד עושה ככה, אולי טעיתי, אולי הקשר לא נכון. הסיפור יכול להפוך את הדחף הזמני להרעלה ממשית של הקשר.
מה אפשר לעשות במקום להיבהל?
לתת מקום לתנועה בלי להפוך אותה מיד להחלטה. לפעמים צריך מרחב, זמן, חיים משלנו, ואז הבנייה מגיעה מחדש באופן טבעי.
כמובן, יש גם קשרים שלא נכון להישאר בהם. המפה לא מחליטה בשבילנו. היא רק עוזרת להפריד בין מנגנון שחוזר לבין מידע חדש על הקשר.
שאלות שכדאי לשאול
- האם הרצון לפרק מופיע אצלי כמעט בכל קשר?
- מה קורה אם אני לא פועלת עליו מיד?
- האם אני צריכה מרחב, או באמת רוצה לסיים?
- מה נשאר נכון אחרי שהגל עובר?
משפט לקחת איתךלא כל דחף להתרחק הוא פסק דין על הקשר.
