מכירים את הרגע שאתם כבר עמוק בפנים, ופתאום מגלים שדילגתם על שלב?
כשמשהו נכון לכם, אתם לא רק נדלקים. אתם זזים ישר אל המטרה. בלי היסוס, לפעמים בלי לראות שיש מכשולים בדרך, ואז חוזרים אחורה כדי להשלים מה שדילגתם עליו.
אנשים אמרו לכם להירגע, לסדר, לעשות דבר אחד בכל פעם. אבל הקצב המהיר הזה הוא לא חוסר סבלנות. זו הדרך שבה אתם באמת מתקדמים.
ויש גם את הרגע ההפוך. אתם קופצים למשהו בלי שהגוף באמת קפץ, כי הראש דחף אתכם פנימה, ואחרי כמה ימים מגלים שאתם תקועים באמצע משהו שלא רציתם בכלל.
אתם בנויים להגיב למה שהחיים מביאים, לא ליזום הכל מהראש. כשמשהו באמת נכון לכם, הגוף עונה בכן, והאנרגיה זזה ישר קדימה, אל המטרה, לפעמים בלי לראות שיש מכשולים בדרך. ואז אתם חוזרים אחורה כדי להשלים מה שדילגתם עליו. זה לא בזבוז, זו הדרך שבה אתם מוצאים את המסלול הכי מהיר, דרך ניסיון ולא דרך תכנון. הסוד הוא לתת לגוף לענות בכן לפני שאתם זזים, גם כשהראש כבר בטוח.
כשאתם קופצים למשהו כי הראש דחף אתכם פנימה, בלי שהגוף קפץ, מגיע התסכול. אתם כבר עמוק בפנים, מגלים שזה לא באמת מה שרציתם, וקשה לצאת. זה לא סימן שאתם פזיזים. זה סימן שנעתם ממקום אחר, מהראש שדחף, ולא מהגוף שהיה עונה בכן, לו רק הייתם נותנים לו רגע.
הטיפוס הוא רק ההתחלה. במפה האישית רואים גם איך מגיעה אליכם ידיעה, אילו כוחות הם שלכם, ומה מזיז אתכם מהמרכז. אפשר להוציא אותה עכשיו, או לקרוא אותה יחד.
להוצאת המפה שלי