מכירים את זה שבמקום אחד אתם פורחים, ובמקום אחר אתם כבים לגמרי, ואותו אדם בדיוק?
אתם רואים את כולם. אבל אתכם, לפעמים, דווקא לא רואים.
אתם קולטים את הסביבה עמוק יותר מרוב האנשים. נכנסים לחדר, ותוך רגע סופגים את מצב הרוח שבו, את האנשים, את האווירה. אתם החומה שקולטת את כל מה שעובר בחדר, ודווקא בגלל זה קל כל כך לפספס אתכם.
ובגלל זה אתם משתנים כל כך בין מקום למקום. ליד אנשים נכונים, בסביבה בריאה, אתם פורחים, מלאי חיים, חכמים, מצחיקים. ובמקום לא נכון, אתם נכבים, מתעייפים, מרגישים שאתם לא עצמכם. זה לא מצב רוח. זה מה שאתם קולטים סביבכם, עובר דרככם.
ובגלל זה גם לוקח לכם זמן לדעת. כי מה שאתם מרגישים היום הוא לא בהכרח אתם, אלא מה שקלטתם היום. וזה לא רק הסביבה. גם הזמן עצמו זז. הירח נע כל הזמן, ומשנה את האנרגיה שעוברת דרככם מיום ליום. יש ימים שאתם מרגישים דבר אחד, וכעבור כמה ימים אותו דבר בדיוק מרגיש אחרת לגמרי. אתם נעים עם מחזור שלם, לא עם רגע אחד.
אתם לא בנויים ליזום, להגיב מכוח, או לדחוף קדימה. אתם בנויים לקלוט ולשקף. אתם כמו מראה רגישה של המקום והאנשים סביבכם, ולכן חשוב כל כך איפה אתם נמצאים ועם מי. הסביבה הנכונה היא לא מותרות עבורכם. היא הדבר שקובע אם אתם פורחים או כבים.
כשאתם נשארים לאורך זמן בסביבה שלא נכונה לכם, או מקבלים החלטות גדולות מהר, מתחת ללחץ, מגיעה האכזבה. אתם מרגישים אבודים, לא יודעים מה מכל מה שעובר בכם באמת שלכם, ומה נספג מבחוץ. האכזבה הזאת היא סימן. לרוב היא מופיעה כשלא נתתם לעצמכם מספיק זמן לפני החלטה, או כשנשארתם במקום שמכבה אתכם. אתם לא בנויים לדעת מיד. אתם בנויים לתת לדברים להתבהר לאורך זמן, ואז לראות בבירור.
הטיפוס הוא רק ההתחלה. במפה האישית רואים גם איך מגיעה אליכם ידיעה, אילו כוחות הם שלכם, ומה מזיז אתכם מהמרכז. אפשר להוציא אותה עכשיו, או לקרוא אותה יחד.
להוצאת המפה שלי