במערכות יחסים יש הרבה פעמים טענות שחוזרות במשך שנים: "הוא לא מתייחס אליי", "היא לא מבינה כמה זה חשוב לי", "למה הוא תמיד עושה את זה?". כשההתנהגות לא משתנה, אנחנו מתחילים לפרש אותה כחוסר אכפתיות, וזה יוצר כעס, אשמה ומתח.
כשמבינים את הקוד האישי שלך ושל האדם שמולך, אפשר להתחיל להבחין בין התנהגויות שאפשר לשנות לבין חלקים ששייכים למבנה הטבעי של כל אחד.
למשל: כשאת נדלקת על משהו, את יכולה להיכנס מיד לשרשרת של פעולות. את אפילו לא תמיד שמה לב לזה. הגוף הגיב, עלתה אנרגיה, והיא כבר רוצה לזוז ולעשות.
בן הזוג שלך עומד לידך ולא מצליח לעמוד בקצב. הוא אומר: "רגע, בואי נעשה את זה יחד", ואת מנסה לחכות לו, אבל אחרי כמה דקות הגוף שלך כבר ממשיך קדימה. מהצד שלו זה יכול להרגיש כאילו את לא באמת רוצה לעשות דברים יחד. מהצד שלך זה מרגיש כאילו הוא כל הזמן מעכב אותך. אבל יכול להיות שפשוט יש לכם קצב אחר.
לו, למשל, לוקח יותר זמן להגיע להחלטה. הוא רוצה משהו, אחר כך לא בטוח, אחר כך שוב רוצה. לפעמים הוא אפילו קונה משהו לפני שההחלטה באמת התבהרה לו, ואז מגלה שהוא לא שלם איתה ולא משתמש במה שקנה.
את מסתכלת על זה ומתעצבנת: "למה אתה לא עושה כלום? למה אתה לא מתקדם?" אבל אם הוא לא מכיר את הדרך שבה הוא מקבל החלטות, ואם הוא מנסה למהר רק כדי לעמוד בקצב שלך או לרצות אותך, הוא עלול דווקא לקבל החלטות שלא מתאימות לו. ומה שנראה לך כמו חוסר אכפתיות, עצלנות או חוסר רצון, יכול להיות פשוט אדם שפועל בקצב אחר משלך.
ברגע שמפסיקים לפרש כל הבדל באופן אישי ומתחילים לראות התנהגות אנושית גם כתופעת טבע, אפשר לקבל את מה שלא משתנה ביותר חמלה, ולעיתים גם בהומור. במקום להילחם, מתחילים ללמוד איך לחיות טוב יותר זה לצד זה.
וכשיש פחות מלחמה, מתפנה מקום לחברות, לתקשורת ולחיבור מחודש.
